גז"ד למורשעים בעבירות תקיפה הגורמת חבלה ממש ותקיפת עובד ציבור- פקח רשות הטבע

פרוטוקול

ב"כ הצדדים:

התיק קבוע למתן החלטה בבקשת נאשם מס' 1, לביטול ההרשעה בדין ולמתן הכרעה ברכיבי הענישה ביחס לשני הנאשמים.

החלטה (לגבי נאשם מס' 1)

1.       בפניי בקשתו של נאשם מס' 1 (להלן: "הנאשם") לביטול הרשעתו בדין בתיק זה, כאמור בהכרעת הדין שניתנה ביום 9.4.08.

2.       מעובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, עולה התמונה הבאה:

במועד הרלוונטי לכתב האישום שימשו גיא כהן (להלן: "גיא"), נבו תיואור (להלן: "נבו") וסמיר חמוד (להלן: "סמיר"), כפקחי רשות הטבע ודרור פבזנר שימש במועד הנ"ל כמנהל מחוז צפון של רשות הטבע (להלן: "עובדי הציבור").

ביום 21.9.07 בשעה 21:30, במהלך סיור שגרתי בהר כפיר בשמורת הר מירון, שנערך על ידי עובדי הציבור, הבחינו עובדי הציבור בשני רכבים, שאז ניגש גיא לרכבים וביקש מהנאשם שהזדהה בפניו, אך זה סירב והחל ביחד עם נאשם מס' 2 לדחוף את גיא ולאיים עליו, באומרם: "אם לא תפתח את הדרך נפגע בך ".

בהמשך לאמור לעיל, היכו הנאשמים בצוותא את גיא בפלג גופו העליון באגרופים, והנאשם נטל את הפנס מידו של גיא והיכה באמצעותו את גיא בראשו. במעמד הנ"ל שבר נאשם מס' 2 בקבוק בירה ואיים באמצעותו על גיא, בהניפו את הבקבוק השבור בתנועה מאיימת. בהמשך לאמור לעיל, הפילו הנאשמים את גיא על הרצפה והחלו, ביחד עם אחרים, להכות את גיא ולבעוט בו בחלקי גופו השונים. במעמד הנ"ל תקף נאשם מס' 1 את דרור בכך שדחפו באמצעות ידיו.

כתוצאה מהמתואר לעיל, נגרמו לגיא חבלות - המטומות, המטומה תת עורית בשתי עיניו, שפשופים במצח ובצוואר והוא נזקק לטיפול רפואי (ראה התעודה הרפואית ת/1).

הנאשם הורשע, על פי הודאתו בעובדות הנ"ל של כתב האישום, בעבירות הבאות:

תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיפים  380 ו- 29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, איומים, לפי סעיפים 192 ו- 29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 ותקיפה עובד ציבור, לפי סעיפים 381(ב) ו- 29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

3.       מתסקירו הראשון של שירות המבחן בעניינו של הנאשם, עולה כי עסקינן בבחור בן 25 שנה, נשוי ואב לתינוקת. הנאשם עובד כמאבטח בבנק בכפר ראמה, וממכתבי המלצה שהוצגו בפני שירות המבחן עולה כי עסקינן בבחור נעים הליכות, אשר התנהגותו הכללית הולמת את ערכי החברה. עוד עולה מהתסקיר הנ"ל, כי הנאשם כואב ומצטער על מעורבותו בפלילים ומאוכזב מהנזק התדמיתי שנגרם לו בגין כך. להערכת קצין המבחן, מדובר במעידה חד פעמית של הנאשם המתפקד באורח חיובי.

4.       מתסקירו המשלים של שירות המבחן, שהוגש לאחר בדיקת תלותו של הנאשם בטיפה המרה, על רקע העובדה שהנאשם היה נתון תחת השפעת אלכוהול במהלך האירוע נשוא כתב האישום, נכתב כי הנאשם לא פיתח תלות בטיפה המרה וכי אין צורך בהתערבות טיפולית בעניינו של הנאשם בעניין השימוש באלכוהול. עוד עולה מהתסקיר המשלים, כי בהתחשב בכך שהנאשם קיבל אחריות בגין מעורבותו בתיק זה וכן בהתחשב בעברו הנקי של הנאשם, מומלץ שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף 200 שעות. כמו כן, בד בבד, ממליץ קצין המבחן לבטל את הרשעת הנאשם בדין, זאת על מנת לשמור על מסגרת העבודה של הנאשם שהינה מקור פרנסתו היחיד.

5.       ב"כ המאשימה ביקשה להותיר את הרשעתו של הנאשם בדין, בהדגישה את חומרת העבירות בגינן הורשע, ומנגד ביקש ב"כ הנאשם לבטל את הרשעתו של הנאשם בדין, בציינו את עברו הנקי, תפקודו הנורמטיבי, את הלקח שלמד לרבות את הכאב שחש הנאשם נוכח מעורבותו בפלילים. ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי הרשעתו בדין של הנאשם תביא לאיבוד מקור פרנסתו.

6.       מושכלות ראשונים הם כי ככלל יורשע נאשם שהינו בגיר בדין, לאחר שקבע ביהמ"ש כי ביצע את העבירה המיוחסת לו.

ביהמ"ש העליון קבע בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י (פ"ד נ"ב(3) 337), מפי כב' השופטת דורנר, שני תנאים מצטברים, שבהתקיימם אפשרית הימנעות מהרשעה בדין ואלה הם:

האחד - על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, והשני - סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על הרשעת הנאשם בדין, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים כדוגמת הצורך בהרתעת הכלל והיחיד והוקעת מעשי העבירה.

בע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, התייחסה כב' השופטת פרוקצ'ה באופן הבא לשיקולים בעניין הימנעות מהרשעה באומרה: " נדרש איזון שיקולי המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים".